AK1098
7654
שיחקתם A ומזרח שיחק את הנסיך.
כעת עומדות בפניכם שתי אפשרויות:
J Qxx
QJ xx
על מנת שלא להפסיד לקיחה בסדרה עליכם להחליט האם לשחק לפי אפשרות א: כלומר, להתחיל מדרום ולשחק נמוך ל- 10 (Finesse); או לחילופין, לפי אפשרות ב: לשחק את ה- K (Drop).
לרוב לא ניתן לדעת בוודאות את קלפי היריבים – וזה אולי היופי במשחק – אך ברידג’ מצליח לאורך זמן הוא כזה שנשען על ההסתברות הסבירה של חלוקת הקלפים. זכרו זאת: לא ניתן להצליח תמיד, ניתן רק להצליח בדרך כלל.
על פניו, כאשר יש 9 קלפים, לאחר ששוחק סיבוב אחד מירב הסיכויים הוא שבסיסו ששני הקלפים הנותרים מחולקים שווה בשווה בין היריבים (1-1). כלומר, האינסטינקט הראשוני הוא לשחק לפי אפשרות ב’ – את המלך.
אף על פי כן, במצב זה משחק תפקיד מכריע אחד מהכלים המתמטיים היעילים ביותר שיש באמתחת שחקן הברידג’: “עקרון הבחירה המוגבלת”. עקרון זה גורס כי לאחר שבחירה מסוימת נעשתה יש להניח כמה שפחות אלטרנטיבות אקראיות שעמדו בפני הבוחר – ובעיקר יש להניח כי בחירה זו הייתה האלטרנטיבה היחידה שלו – שבחירתו הייתה מוגבלת. את עיקרון זה ניתן להוכיח מתמטית (לא אלאה אתכם מה גם שהדבר נשגב מבינתי…), אך הוא לא תמיד משתלב עם ההיגיון הבסיסי שלנו.
ועכשיו בעברית, המפתח למשחק הנכון הוא ה- J ששיחק מזרח. לפי אפשרות ב, כאשר צפון משחק את ה- A למזרח אפשרות לשחק את ה- Q או את ה- J: בשל היותם קלפים שווים בערכם אין לשחקן סיבה מסוימת להעדיף לשחק את ה-J על פני ה- Q או ההיפך. לפי אפשרות א, למזרח קיימת אלטרנטיבה אחת ויחידה: לשחק את ה- J. על פי עקרון הבחירה המוגבלת סביר להניח (ביחס של 2 ל- 1) שלמזרח לא הייתה כלל אפשרות בחירה: כלומר, בידו J בודד.
שהוא אינו מחזיק קלף צמוד לו (אלא אם מדובר באינדיקציה חזקה יותר כמו קלף הובלה)
